שוגי באינטרנט, בחינם

אחד ממשחקי הלוח המפורסמים ביותר בעולם, שמבחינת הפופולריות אף עוקף את משחק הגו הידוע — הוא שוגי (将棋), המכונה גם "שחמט יפני". גם משחק זה משוחק בין שני שחקנים על לוח משובץ, עם כלי משחק שחורים ולבנים.

אבל בשונה מהשחמט הקלאסי, בשוגי השחור מתחיל — "סנטה" (先手, "ההולך ראשון"), והלבן משחק שני — "גוטה" (後手, "ההולך אחריו"). הכלים, תנועותיהם וערכם שונים, וגודל הלוח אינו מוגבל ל-8×8 — הוא יכול להגיע אף ל-36×36 משבצות!

היסטוריית המשחק

אין תיעוד מדויק למועד היווצרותו של השוגי, אך ידוע בבירור כי מקורו ביפן — בערך בין השנים 794 ל-1185 לספירה. העדות לכך היא מסמך בשם "רשומות חדשות על סארוגאקו" (新猿楽記), שנכתב על ידי המלומד היפני פוג'יווארה אקיהירה (藤原明衡) מתקופת הייאן (平安時代). במסמך זה מתוארים בפירוט כללי המשחק, שכבר אז התחלק ל"שוגי קטן" ו"שוגי גדול". בקטן שיחקו על לוח 9×9, ובגדול — על לוח 13×13.

אם נעמיק עוד בהיסטוריה, נראה כי שוגי ככל הנראה התפתח מתוך המשחק ההודי צ'טורנגה, כמו גם השחמט הקלאסי. צ'טורנגה עברה מהודו לפרס, שם הפכה לשאטראנג' (شَطْرَنْج‎), ובהמשך הגיעה למדינות מזרח אסיה, שם התפתחו ממנה משחקים שונים: שיאנגצ'י (象棋, סין), צ'אנגי (장기, קוריאה) ושוגי (יפן).

16 כלי השוגי העתיקים ביותר שנמצאו על ידי ארכיאולוגים במחוז נארה מתוארכים למאה ה-11. הם שטוחים ובעלי צורת מחומש, ועליהם חרוטים סימנים יפניים. אף שצורת הכלים נותרה כמעט זהה עד היום, גודלי הלוחות השתנו מאוד לאורך ההיסטוריה. בין השנים 1185 ל-1573, למשל, שיחקו שוגי על לוחות בגודל של עד 36×36, כאשר במשחק אחד יכלו להשתתף עד 804 כלים — מה שהפך את השוגי לאחד המשחקים המסובכים ביותר מסוגו, הרבה מעבר לשחמט המערבי.

לשוגי היו מספר גרסאות שונות: למשל דאי שוגי (大将棋, 15×15), צ'ו שוגי (中将棋, 12×12), דאי דאי שוגי (大大将棋, 17×17) ואף טייקיוקו שוגי (大局将棋, 36×36). גרסאות אלו דרשו לא רק זיכרון יוצא דופן וחשיבה אסטרטגית, אלא גם שעות ואף ימים שלמים להשלמת משחק.

במאה ה-16, הקיסר היפני גו-נארה (後奈良天皇) פישט את חוקי השוגי והביא את המשחק למתכונתו המודרנית. מאז, המשחק משוחק על לוח קבוע בגודל 9×9, עם 40 כלים בלבד. גו-נארה גם הכניס כלל מהפכני — האפשרות להשתמש בכלי יריב שנתפסו. כלל זה הפך את השוגי למשחק ייחודי באמת, ולא סתם וריאציה של שחמט.

הכנסת הכלל הזה שינתה את התפיסה לגבי שוגי ממשחק אסטרטגיה בלבד, למשחק שמחייב גמישות מחשבתית: על השחקן להביא בחשבון לא רק את כליו שלו, אלא גם את אלה שעשויים לשמש נגדו לאחר תפיסתם. הדינמיקה הזו מרחיבה מאוד את האפשרויות הטקטיות במשחק.

שוגי היה פופולרי במיוחד ביפן מהמאה ה-17 ועד סוף המאה ה-19. הוא נחשב לבידור האהוב על השוגונים (שליטי הצבא), והשחקן החזק ביותר היה מקבל את התואר "מייג'ין" (名人, "אמן דגול") ומתמנה רשמית לשר השוגי. במחצית השנייה של המאה ה-19 המשחק איבד את התמיכה הממשלתית, ולאחר מלחמת העולם השנייה עמד אף בפני סכנת איסור.

הסיבה לכך שהממשלה היפנית ביקשה לאסור את השוגי הייתה השימוש בכלים שנשבו — דבר שגרם לאסוציאציות עם שבויי מלחמה. אך אמן השוגי מאותה תקופה, מסודה קוזו (升田幸三), הצליח להגן על המשחק. טענתו המרכזית הייתה שבשחמט הכלים "נהרגים", ואילו בשוגי הם רק "נשבים" ויכולים להמשיך לתפקד — דבר שהוא דווקא פחות אלים.

מסודה קוזו לא רק שכנע את השלטונות בערך התרבותי של המשחק, אלא גם ערך משחקי ראווה, פרסם כתבות בעיתונות וזכה לתמיכת האינטלקטואלים. הודות למאמציו, שוגי לא רק שרד אלא אף זכה לגל פופולריות מחודש בשנים שלאחר המלחמה.

עובדות מעניינות

שוגי הוא משחק יפני עתיק שנמשך מאות שנים, וסביבו נאספו לאורך 900 השנים האחרונות שלל עובדות מרתקות. הנה כמה מהן:

• בניגוד למה שמקובל לחשוב, השוגי — ולא השחמט — הוא המשחק מסוג "שחמט" הפופולרי ביותר בעולם, שמקורו בצ'אטורנגה ההודית.
• ביפן מציינים רשמית את "יום השוגי" בכל שנה ב-17 בנובמבר. מסורת זו החלה במאה ה-17, כאשר השחקנים החזקים ביותר שיחקו משחקים טקסיים בפני השוגון.
• שחקני שוגי מדורגים לפי מערכת של "קיודאן" (級—段): דרגות חובבנים, מקצוענים גברים ומקצועניות נשים, עם תארים רשמיים.
• ביפן קיימת אפילו אקדמיה מיוחדת המוקדשת לשוגי, שמקבלת רק תלמידים מעל גיל 20 שהגיעו לדרגה החמישית של הדאן החובבני.
• השחקן הבולט ביותר בשוגי בשנות ה-90 וה-2000 היה יושיהארו האבו (羽生善治), שזכה ב-99 תארים. בשנות ה-2020 מוביל סוטה פוג'יאי (藤井聡太).
• סוטה פוג'יאי הפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה שקיבל את תואר המייג'ין — בגיל 21 — ושבר בכך שיא שנשמר יותר מחצי מאה. הוא גם הראשון בהיסטוריה שזכה בכל שבעת התארים המרכזיים בו זמנית.

נכון לשנת 2025, לפחות 20 מיליון בני אדם ברחבי העולם משחקים שוגי, ברמות חובבניות ומקצועיות כאחד. זהו מספר העולה בהרבה על מספר שחקני רנג'ו וגו. שוגי נחשב בצדק לאחד ממשחקי הלוח הפופולריים ביותר — לא רק ביפן, אלא בעולם כולו.

המשחק הזה לא רק מחדד את החשיבה האסטרטגית, אלא גם מקרב את השחקנים לתרבות היפנית העשירה. רבים מאלה שמתנסים בו פעם אחת — הופכים למעריצים נלהבים לכל החיים.

בניגוד לשחמט הקלאסי, בלוח של שוגי כל המשבצות זהות בצבען, וכך גם כל הכלים. למרות שמכנים אותם באופן מסורתי "שחורים" ו"לבנים", כל הכלים בצבע בהיר אחיד, עם סימנים כהים שצוירו עליהם.

השיוך של הכלים אינו נקבע לפי צבעם, אלא לפי כיוון הצד המחודד שלהם: הכלים תמיד פונים לעבר היריב. לכן, הכלים של השחקן העליון פונים כלפי מטה, ושל התחתון כלפי מעלה. כאשר כלי נלכד ומוכנס חזרה ללוח, כיוונו משתנה אוטומטית ומציין שהוא עבר לשליטת השחקן האחר. כך, כיוון הכלים מהווה סימן חזותי עיקרי במהלך המשחק.

הבחירה הגרפית הזו נובעת ממסורת היסטורית: הכלים יוצרו בעבר מעץ ביד ונכתבו בדיו. מעבר לאסתטיקה, עיצוב זה שומר על סדר וקריאות הלוח גם כשיש בו הרבה כלים.

כללי המשחק

במשחק יש 40 כלים – 20 לכל שחקן. הם מחולקים ל-8 סוגים:

• מלך. הכלי החשוב ביותר, שיכול לזוז צעד אחד לכל כיוון (כמו בשחמט). אסור לו להיכנס למשבצת שמאוימת על ידי כלי יריב.
• גנרל זהב. יכול לזוז צעד אחד קדימה, הצידה או אחורה, ובאלכסון – רק קדימה. הוא חזק גם בהגנה וגם בהתקדמות למרכז.
• גנרל כסף. יכול לזוז צעד אחד באלכסון לכל כיוון, או צעד אחד קדימה. כשהוא מגיע לצד היריב, הוא הופך לגנרל זהב.
• פרש. בניגוד לפרש בשחמט, הפרש בשוגי נע בצורת "ח" (L) רק קדימה – שני צעדים לאורך ושניים לרוחב, שמאלה או ימינה. זהו הכלי היחיד שיכול לקפוץ מעל אחרים.
• חנית. יכולה לזוז אך ורק ישר קדימה, כל עוד הדרך פנויה. היא לא יכולה לחזור אחורה, וכשמגיעה לקצה הלוח – הופכת לגנרל זהב.
• טירה. נעה בכל כיוון קדימה, שמאלה וימינה לאורך כמה משבצות שתרצה. היא לא יכולה לנוע אחורה. כשתגיע לקצה הלוח, היא הופכת לדרקון – ששומר על תנועות הטירה ומוסיף תנועה באלכסון של משבצת אחת.
• רץ. נע באלכסון לאורך כל מספר משבצות פתוחות. כשמגיע לקצה הלוח, הופך ל"דרקון סוס", שיכול לנוע גם באלכסון וגם צעד אחד ישר.
• חייל. הכלי הפשוט ביותר, שיכול לזוז רק צעד אחד קדימה. בשוגי, בניגוד לשחמט, הוא לוקח יריב שמולו – לא באלכסון.

בתחילת המשחק לכל שחקן יש 1 מלך, 1 טירה, 1 רץ, 2 גנרלים זהב, 2 גנרלים כסף, 2 פרשים, 2 חניתות ו-9 חיילים. כל שחקן בתורו מבצע מהלך אחד: מזיז כלי אחד או מכניס כלי של היריב שלכד קודם לכן.

• אסור שיהיו שני חיילים באותו טור. גם אם מפריד ביניהם כלי אחר, חייל נוסף באותו טור אסור בהחלט.
• אסור לבצע מט על ידי חייל שנזרק מהיד. אסור לזרוק חייל שיבצע מט מידית. לעומת זאת, חייל שכבר היה על הלוח יכול לבצע מט.
• אסור להכניס כלי למבוי סתום. אסור להציב כלי על שורה שבה לא יוכל לבצע מהלך חוקי – למשל חנית בשורה האחרונה או פרש בשורה שלפניה.
• כלים שנזרקים ללוח לא יכולים להשתדרג מיד. כלים שנלכדו צריכים להיכנס שוב במצב הבסיסי שלהם – ללא שדרוג מיידי.

הכלל האוסר על שני חיילים באותו טור הוא מהידועים בשוגי, והפרתו במשחק רשמי גורמת להפסד מיידי. מונח מעניין נוסף הוא "מט עם חייל מהיד" (打ち歩詰め) – מצב שבו שחקן מנסה לבצע מט על ידי זריקת חייל – מהלך האסור לחלוטין לפי הכללים.

כדי שכלי ישתדרג לגנרל זהב, דרקון או דרקון סוס, עליו להיכנס לאזור ההשתדרגות בצד היריב. השחקן שמצליח להגן על המלך שלו ולבצע מט ליריב – מנצח במשחק.

טיפים למשחק

שוגי מגוונת אפילו יותר מהשחמט הקלאסי, ומאפשרת לפתח אסטרטגיות מורכבות יותר ורצפי מהלכים ארוכים יותר.

• שדרגו את הכלים שלכם. קידמו אותם לאזור ההשתדרגות בצד היריב כדי להעצים את יכולותיהם ולקבל יתרון טקטי.
• הכניסו כלים שנלכדו בתבונה. מקמו אותם במשבצות פנויות כדי לשנות את מאזן הכוחות וליצור איומים מפתיעים.
• הגנו על המלך שלכם. גם כשאתם תוקפים, הקפידו על בטיחותו של המלך – והימנעו מחשיפה לשח או למט.
• תקפו מכיוונים שונים. הקיפו את מלך היריב, הגבילו את תנועותיו, והעלו את סיכויי ההצלחה בהתקפה.

אסטרטגיה טובה דורשת חלוקה נכונה של הכלים בין התקפה והגנה. לדוגמה, לעיתים טירה או רץ נשארים מאחור לשמור על המלך, בזמן שכלי אחר יוצא למתקפה.

לאחר שלומדים היטב את הכללים, ניתן בקלות להביס יריבים חלשים יותר, כולל בינה מלאכותית ברמה נמוכה. אך לנצח שחקני שוגי מנוסים – זו כבר משימה קשה במיוחד, הדורשת לא רק ניסיון, אלא גם זיכרון טוב, ריכוז, חשיבה לוגית ויכולת תכנון מהלכים קדימה.