לודו הוא משחק לוח מוכר, המשוחק על ידי שניים או ארבעה שחקנים באמצעות חיילים צבעוניים וקוביית משחק. המשחק פופולרי במיוחד בהודו, באירופה ובאמריקה הדרומית. קיימות לו גרסאות שונות ושמות מגוונים, חלקם אף רשומים כסימני מסחר — בעיקר על ידי חברות אירופאיות.
היסטוריית המשחק
ביוונית, המילה ludo פירושה "אני משחק", אך שם זה התקבל רק בשלב מאוחר — לאחר שהמשחק התפשט מדרום אסיה לאירופה. מקורו ההיסטורי של לודו הוא בהודו, שם שיחקו בו כבר במאה ה־6 לספירה — אז עדיין ללא שימוש בקובייה.
הגרסה הסופית של המשחק, שבה השחקנים מטילים קובייה לפי תור, הוגנה בפטנט באנגליה בשנת 1896 על ידי אלפרד קולייר, ויצאה לשוק בשם Royal Ludo — שם שהדגיש את מעמדו כ"משחק לוח מלכותי".
בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, המשחק היה פופולרי מאוד בקרב מלחים בצי המלכותי הבריטי. לאחר שינויים קלים בחוקים, קיבל שם חדש באנגלית — Uckers. בשוודיה התקבלה גרסה בשם Fia (שם מלא: Fia med knuff, שפירושו "פיה עם דחיפה"), ובשווייץ נקראת הגרסה Eile mit Weile, שפירושה המילולי "תמהר לאט".
ישנן גרסאות נוספות כמו ההונגרית — Ki nevet a végén ("מי צוחק אחרון?"), הגרמנית — Mensch ärgere Dich nicht ("אל תתעצבן, בן אדם"), והצרפתית — Jeu des petits chevaux ("משחק הסוסים הקטנים"). בספרד גרסה מותאמת נקראת parchís ובקולומביה — parques. גרסאות אלו עשויות להשתנות בעיצוב הלוח, במספר החיילים ובחוקים מיוחדים.
במדינות רבות המשחק מלווה במסורות מקומיות — מבדיחות ולחשים למזל ועד חוקים אזוריים מסובכים, כגון חובה להוציא חייל של יריב כשהם נפגשים באותו תא.
מהות המשחק נשארת זהה — רק השמות והפרטים המכניים משתנים. אף על פי שלמשחק יש שורשים הודים, הגרסאות המערביות שינו משמעותית את המכניקה והעיצוב שלו, והרחיקו אותו מהגרסה המקורית — פאצ'יסי, משחק לוח מסורתי ששוחק בהודו במשך מאות שנים.
לודו לא הסתפק בהתפשטות למערב, אלא גם כבש את המזרח. לדוגמה, בוייטנאם המשחק מאוד פופולרי בשם Cờ cá ngựa ("משחק סוסוני הים"), ובתרבות הסינית יש משחק דומה בשם 飞行棋 ("שחמט מעופף") שבו החיילים נעים על לוח בצורת צלב ויכולים "לעוף" דרך תאים מיוחדים.
עובדות מעניינות
- לודו מבוסס על המשחק ההודי העתיק פאצ'יסי, שמקורו לפני יותר מ־1500 שנה. שיחקו בו עוד בתקופת שושלת גופטה, סביב המאה ה־6 לספירה. הוכחה לפופולריות שלו נמצאת בלוחות אבן מגולפים ששרדו עד היום בטרסות של מצודת אגרה בהודו.
- בגרסה המקורית השתמשו בצדפות קאורי או במקלות מיוחדים במקום קוביות. מספר הצדדים שפנו מעלה קבע את מספר הצעדים.
- הקיסר אכבר הגדול (המאה ה־16, שושלת המוגולים) אהב כל כך את פאצ'יסי, שהוא שיחק בו על לוח אבן ענק עם חיילים חיים — משרתים שזזו במקום החיילים.
- בבתי ספר מסוימים בהודו ובניגריה, לודו נכלל ברשימת המשחקים המומלצים להפסקות.
- בבתי ספר מסוימים בבנגלדש ופקיסטן נאסר המשחק זמנית, כיוון שתלמידים רבו בגללו או הבריזו משיעורים כדי לשחק.
מספיק לשחק פעם אחת — ותבין שלודו מאחד, מבדר ומעניק התרגשות אמיתית, שמחה ותחושת ניצחון!